נאות לה גארדיה בע"מ (חברה לתועלת הציבור) נ' משרד עו"ד: דורון פוש

החלטה

1.המבקש – הנתבע מבקש לחייב התובעת שהיא חברה בע"מ , בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") וזאת בסכום של 200,000 ₪ לפחות.

נטען, כי התביעה היא בפועל לתשלום 5,000,000 ₪ מכספי הקדש ולפיצויים, למרות שטושטשה כעתירה לצו עשה.

הכנת ההגנה תדרוש עבודה רבה ויש להבטיח את תשלום ההוצאות.

2.התביעה הוגדרה ע"י התובעת כתביעה ל"צו עשה, הצהרתית, צו מניעה קבוע".

הנתבע הוא מנהל עזבון המנוחה הלינה בילינקיס ז"ל (להלן: "המנוחה") ואף נאמן הקדש ציבורי בשם מפעל הנצחה ע"ש ראוך סטלה ופליקס וביתם הלינה מקאליש (להלן: "ההקדש").

התובעת היא חברה בע"מ המפעילה מוסד סיעודי בתל אביב.

3.במסגרת כתב התביעה מבקשת התובעת לאכוף חוזה שנחתם בין הנתבע והתובעת ביום 30/6/10 "בשינויים המחויבים עליהם הסכימו הצדדים..." וכן "להשלים את הליך רכישת הנכס עם יצלף בהתאם לטיוטות שהוחלפו בין הצדדים...". (מתוך סעיף 1 לכתב התביעה) וכן ליתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע להזמין מציעים להקים מחלקה בבית חולים סיעודי בתל אביב מתוקף היותו מנהל עזבון ו/או ההקדש (מתוך סעיף 2 לכתב התביעה).

4.התובעת בתגובתה, אשר לא נתמכת בתצהיר, טוענת, כי אין סיבה לחייבה בהפקדת ערובה, שכן על מנת שינתן צו מניעה ארעי בתיק היא הפקידה ערבות בנקאית על סך 50,000 ₪.

נטען, כי הבקשה סתמית ולא מפורטת, אין מדובר בתביעה לתשלום פיצויים על סך 5,000,000 ₪. התובעת היא מוסד פיננסי מכובד בעל איתנות פיננסית, וכן צוין כי "בקשה זו אינה נדרשת לתצהיר שכן הטענות המפורטות בה עולות מבקשת המבקש ומכתב התביעה".

5.בתשובה לתגובה צוין, כי אין כל קשר בין הפקדת ערבון שהופקד להבטחת פיצוי בגין נזקים שייגרמו מצו מניעה ובין הוצאות משפט.

המשיבה היא זו שצריכה להוכיח את מצבה הכלכלי כדי שלא תחויב בהפקדת ערובה. לא צורף דבר ע"י המשיבה למעט הפניה סתמית להוראה בהסכם מיום 29/4/12 לפיה בעלת המניות החדשה תסייע למשיבה בתשלום חוב של 20,000,000 ₪, אין אישור שהסכום שולם בפועל. לא ידוע מה מצבת החובות הנוכחית של המשיבה. מצב נכסיה וכיוב'.

עוד נטען, כי החוזה מיום 30/6/10 כפוף לאישור בית משפט כפי שנכתב בו ועד כה איש לא ביקש מבית משפט לאשר אותו , שכן הוא אינו ניתן למימוש, וסיכויי התביעה קלושים.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב המשיבה בהפקדת ערובה, מהנימוקים כדלקמן:

7.המצב המשפטי:

א)סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב)המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM N.Y. נ' שגב, פ"ד נ' (3) 473, 471.